המרכז משמר ומתעד את תרבות היום-יום של קהילת יהודי קוצ'ין – מן העתיקות בקהילות ישראל, את מנהגיה ואת המורשת החומרית והחזותית המיוחדת לה.
תיאור
מושב נבטים, שקם כאחת מאחת-עשרה הנקודות בנגב ב-6 באוקטובר 1946, הוא אחד מכמה ישובי ספר שבהם התיישבו 2800 בני קהילת קוצ'ין שעלו למדינת ישראל בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20.
"יהדות קוצ'ין" היא שם כולל לקהילות היהודיות השונות שישבו במדינת קרלה בדרום-מערב תת-היבשת ההודית – חלקן בעיר קוצ'ין עצמה, ואחרות בסביבותיה – בכפר ארנקולם וביישובים אחרים.
בשנת 1995, לאחר מלאכת איסוף מדוקדקת שארכה שנים מספר, נפתח מרכז מורשת יהדות קוצ'ין ובו מוזיאון המציג חפצי יום-יום, תשמישי קדושה, לבוש וחפצי תרבות חומרית אחרים מתולדות הקהילה, ולצידו בית כנסת על פי מסורת הקהילה; חלקים מבית הכנסת הובאו מקוצ'ין ומה שלא הובא מהודו שוחזר בנאמנות; בכלל זאת נבנתה בימה שניה בעזרת הנשים על פי המנהג המקומי.
קרא עוד
כתובת
מרכז מורשת יהדות קוצ'ין
נבטים
איש קשר
08-6238299
cochin1152@gmail.com
שעות פתיחה
א'–ה': 9:30–14:00
בתיאום מראש
דמי כניסה: גמלאי/ילד/סטודנט – 14 ש”ח. מבוגר – 15 ש”ח.
הידעת
שפת הדיבור המסורתית של יהודי קוצ'ין היא מליאלאם, ושירת הנשים הממלאת תפקיד חשוב בחיי הקהילה מושרת בשפה זו שרק חוקרים ומומחים לשפה יודעים לפענחה. שירה זו כתבו נשים וגברים כאחד, שכתבוה כפי ששמעו מפי נשים ששרו אותה. השירה הועברה מאם לבתה והייתה מושרת במעגל השנה באירועים ובחגיגות. בשמונת ימי החנוכה נהגו נשות קוצ'ין להתאסף בבית אישה מהקהילה, קראו ושרו ממחברות שהביאו עמן לאור פתיליות שמן הקוקוס הבוער. הן גם רקדו סביב השירים. ריקודים אלו נקראו "נין קאלי", כלומר ריקוד בעמידה. מפאת צניעותן לא כלל הריקוד תנועות אגן אלא היה מבוסס על צעדים סיבוביים ומחיאות כפיים. למעלה מ-300 שירים בשפת מליאלאם נשמרו במחברותיהן של נשים, שחלקן הועתקו עוד במאה ה-19. הדבר מלמד בין היתר על הדגש הרב שהושם בקהילה של ידיעת קרוא וכתוב ועל מעמדן הגבוה של הנשים.
חפצי יום-יום וכלי בית ממורשת יהדות קוצ'ין
מרכז מורשת יהדות קוצ'ין - חזית
לבוש מסורתי במרכז מורשת יהדות קוצ'ין
אמנות קיר במרכז מורשת יהדות קוצ'ין
בית הכנסת הקוצ'יני המשוחזר בנבטים
