אוצרות קיבוץ גבעת ברנר

לקראת שנת 1996, שנת השבעים לקיבוץ, חברו יחד כמה חברים בעלי חוש היסטורי ואומנותי להקמת מוזיאון לתולדות הקיבוץ, והמזכירות אישרה להם להשתמש במבנה המחסן המרכזי רחב הידיים. במאמץ גדול נאספו חפצים, כלים, רוקנו מחסנים ואוספים, וצוות שלם בראשות שלמה ויטנברג ומשה אייזן העמידו את המוזיאון על רגליו.

את המבנה תכנן בתבונה רבה האדריכל פרופ' יצחק הברשיים. הגג הקשתי נשען על קורות עץ ארוכות ויוצר חלל גדול ללא עמודים, וכך יכלו לבוא בשערי המחסן צמד סוסים רתומים לעגלה וממנו לצאת לאורווה שמנגד.

המחסן המרכזי, כשמו כן הוא, ריכז אליו אי-אז את התוצרת המקומית לשליחה ל"תנובה" ול"משביר", ושם נשמרה הסחורה שהביא מן העיר האוטו ששב לעת ערב, ממש כמו מילות השיר של פניה ברגשטיין: "האוטו שלנו גדול וירוק \ האוטו שלנו נוסע רחוק \ בבוקר נוסע בערב הוא שב \ מביא הוא לתנובה ביצים וחלב", עד שתם הצורך בו עם השתנות הזמנים.

המבנה הגדול עומד בשעריו של הקיבוץ בסמוך לכיכר המרכזית, המכונה בקיבוץ "עיגול", שממנה נפרסות הדרכים לשלל אתרי הקיבוץ ושכונותיו. כאן אפשר לקנות כוס קפה ומאפה ולהיכנס בשערי המוזיאון.