המזוזה הישנה שהייתה קבועה בשערי בית פרומין, משכן הכנסת השני, שבה לביתה במלאת שבעים שנה לכנסת.
האריה שוב שואג בשערי הכנסת: המזוזה מבית פרומין חוזרת למפתן הכנסת
במסגרת מיזמי ‘ישראל נגלית לעין’ ו’ארץ חפץ’ התגלתה המזוזה של הכנסת הישנה והושבה לכנסת בט”ו בשבט, ביום ההולדת השבעים לכנסת. בשעת צהרים ביום שני ט”ו בשבט תשע”ט קבע הרב הראשי דוד לאו מזוזה חדשה-ישנה במשקוף הכנסת. לצד יו”ר הכנסת מר יולי אדלשטיין ואנשי מוזיאון הכנסת ד”ר משה פוקסמן ויעל ריצ’רדס עמדו נרגשים אריק פרוסק , בנו זאב ובן דודו אבי.
אריק פרוסק גדל בשכנות לבניין הכנסת בבית פרומין. טקסים ואירועים חגיגיים היו מבחינתו לשגרה. על מוזיאון הכנסת והחיפוש אחר מוצגים שמע אריק פרוסק כאשר הגיעו אליו אנשי המחלקה להיסטוריה חזותית ותערוכות ביד בן צבי. לרגל 50 שנים לאיחוד ירושלים נפתחה בצריף הנשיא תערוכה על מסדר הכותל של קבלני ירושלים. אביו של אריה, זאב פרוסק, לימים יו”ר ארגון הקבלנים ו”אביר מסדר הכותל”, היה כבר בשנות ה-40 דמות פעילה ומוכרת בירושלים, ובמסגרת פעילותו הציבורית בבניין העיר היה מבקר קבוע בצריף הנשיא ובמשכן הכנסת. בעקבות התערוכה העניק אריק ליד בן צבי את כוס ההבדלה ובקבוק הקוניאק שבהם נערכה ההבדלה הראשונה בכותל, ובהזדמנות זו שבה והופיעה המזוזה שהייתה קבועה בפתח בית פרומין בשמשו כמשכן הכנסת.
בשנת 1966, כאשר עברה הכנסת למעונה החדש בגבעת רם ופועלים פינו את תכולת הבניין, הבחין אריק בן ה-22 במזוזה המעוטרת שעליה תבליט אריה הנשען על עמוד המקדש שנשכחה בהמולה ונותרה שם, מתנדנדת על מסמר. מספר אריק: “הבחנתי שהמזוזה תלויה על בלימה, כנראה שמישהו ניסה לתלוש אותה מהמשקוף והוריד בורג אחד. פחדתי שתאבד או תינזק, פרקתי אותה בעדינות ושמרתי אותה אצלי בבית. מששמעתי על הקמת מוזיאון הכנסת שמחתי להזדמנות להחזירה למקום שאין כמותו מתאים לה.”
ימיה הראשונים של המדינה התאפיינו במודעות רבה להיבט האסתטי, החזותי והעיצובי. אמנים ומעצבים עסקו ביצירת סמלים ועבודות במרחב הציבורי ועיטרו מוסדות ציבור שונים ומשונים. אולם למרבה ההפתעה לא טרחה הכנסת להזמין מזוזה במיוחד. המזוזה שלפנינו, שנמכרה לציבור הרחב, היא תוצרת בית החרושת אופנהיים, ועוצבה אפוא בידי אברהם אופנהיים או בידי ישראל דליהו, שעבד אף הוא בבית החרושת כאמן וכמודליסט.
הקישור הועתק
