בהרצאה במסגרת סמינר “מה נלבש בארץ ישראל?” עמדה תמר אלאור על הדומה והשונה בין בן־גוריון ומהאטמה גנדי, שני אישים שידעו כי הבגד עושה את האדם

דוד בן־גוריון, דיוקן. אוסף יצחק בן־צבי, השנים המוקדמות. YBZ.0114.041
דוד בן־גוריון, דיוקן. אוסף יצחק בן־צבי, השנים המוקדמות. YBZ.0114.041

מה למדנו על בן־גוריון ועל מדינת ישראל מתוויות בגדים

בראשית אוגוסט 2023 ערכה המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד בן־צבי, בשיתוף האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת לסטר בבריטניה, כנס של יומיים שהוקדש ללבושם של מהגרים, לבוש ובניית אומה ועוד סוגיות העומדות בצומת ההצטלבות של הבגד והזהות הלאומית, וכותרתו “מה נלבש בארץ ישראל?”. היום הראשון הוקדש לסיור בצריף דוד בן־גוריון בשדה בוקר, שם עסקו רשמות “ארץ חפץ” במהלך שנת 2023 בתיעוד ורישום מלתחתו המגוונת להפתיע של בן–גוריון. היום השני נערך בצריף הנשיא ביד בן-צבי, והרצאותיהם של הדוברים נגעו בנושא הנידון מזוויות שונות. בין היתר הרצתה האנתרופולוגית פרופ’ תמר אלאור על האופן שבו עשו מהטמה גנדי ודוד בן־גוריון שימוש מושכל באופנה בתהליך בניית האומה ותודעתה הלאומית ועמדה על הדומה והשונה ביניהם.

הדימוי הפועלי והסוציאליסטי של דוד בן־גוריון, שאותו טיפח בקפידה עד שהשתקע היטב בתודעה הציבורית הישראלית, עשוי להתערער אם נתעמק בתוויות בגדיו. לצד בגדי ‘אתא’ ואופנת הצנע ‘לכל’ שבהם היה מקפיד להצטלם, ומעיל הבטלדרס ששיווה לו את דמותו של צ’רצ’יל – מנהיג אהוב המתהלך בימי מלחמה בבגדי צבא כאחד החיילים, החזיק בן־גוריון בארונו חליפות מחויטות תפורות בקפידה שאותן רכש לעתים קרובות בבתי כלבו בניו-יורק ואף בלונדון. עם יצרני החליפות היו למשל Rogers Peet, Harry Rothman ועוד.

לעומתו הציבה אלאור את מהאטמה גנדי, אף הוא מנהיג שהביא את ארצו לעצמאות, שכעורך דין צעיר בדרום אפריקה נהג ללבוש חליפות כמיטב האופנה האנגלית, אולם כאשר שב להודו והחל להנהיג את מפלגת הקונגרס הלאומי, החל ללבוש בגדים המסמלים את ההתנגדות לאימפריאליזם. יש לציין שהתלבושת החדשה, שסימלה זהות הודית, לא הייתה מעוגנת לחלוטין במסורת הלבוש ההודית אלא הייתה גלגול שלה, ושילבה מרכיבים שביטאו את המלחמה באנגלים ואת החרם על תוצרתם, כגון בדים תוצרת הודו ובדים עבודת יד.

ילדים משחקים בבגדי בן־גוריון. צילום: חנן אפשטיין. צריף דוד בן־גוריון בשדה בוקר.

מן ההשוואה אנחנו למדים על הדומה והשונה: גנדי הקפיד על פשטות רבה, על לבישת תוצרת הודו בלבד ואף על בדים ארוגים ביד. לעומתו, בן־גוריון הבין שנדרשת גמישות בבניית אומה: הוא לבש הן בגדי “אתא” ובגדים פועליים אחרים תוצרת הארץ, הן חליפות תוצרת חוץ (אף על פי שהאתוס הלאומי שם דגש על תוצרת הארץ); הדגש על פיתוח הארץ הביא לנוכחות נרחבת של בדים מתועשים במלתחתו; ובשונה מגנדי שביקש להדגיש את סגפנותו, בן־גוריון ידע להציג תדמיות שונות בסיטואציות שונות, כנדרש מראש ממשלה ראשון במדינה כה מורכבת.