מבוא לחותמות כסף, גושפנקאות ומוצאות

---

חותמות כסף (המכונות גם גושפנקאות) הן בבחינת שפה, ואם לומדים לאתר את סימניה המוטבעים על רבים מכלי הכסף המופקדים תחת ידינו (הגם שלא על כולם) ולפענח אותם כהלכה, אפשר להסיק מהם פרטים רבים, לפעמים עד כדי תעודת זהות מושלמת הכוללת שם יצרן, מוצא, גיל וגלגולים שונים שעברו על החפץ.

נתמקד בשתי דוגמאות ונדגים כיצד לאתר את החותמות, לפענח אותן ולחפש מידע על אודותיהן. נתחיל במקרה קלאסי ולאחר מכן נציג מקרה סבוך יותר. היות שמרבית המידע הקיים באינטרנט כתוב אנגלית במקרה הטוב, ושפות אחרות במקרה הגרוע, אציג את מילות החיפוש והמפתח באנגלית בתקווה שישמשו היטב את הקוראות והקוראים. נציין כאן שחותמות כסף הן hallmarks ויוצרים ויצרנים כאחד קרויים makers.

הדוגמה הראשונה היא גביע כסף גדול תוצרת איטליה מאוסף הנשיא בן צבי (שמספרו YBZ.590.2020). מדובר בגביע גדול ומפואר, מוזהב חלקית, מעוטר בגפנים ובחיטים, ועליו הכתובת “לנשיא מדינת ישראל מאת איגוד הקהילות היהודיות באיטליה”. אמנם הכתובת מלמדת אותנו על מוצאו, אך אם לא נאתר את החותמות לא נדע היכן נוצר, מי יצר אותו ומתי; והאם הוא עתיק או שיוצר ממש לפני הענקתו.

חותמות כסף מופיעות לרוב דווקא על פני הפריט ולא על גבו. יוצאות דופן מן הבחינה הזו הן חותמות כסף ישראליות המוטבעות בגב החפצים. בטבעות ובתכשיטים – מכל העולם – יימצאו החותמות מאחור, על הסיכה, על הסוגר או בפנים. בכל מדינה מערכת חותמות שונה; בישראל לא נמצא מערכת מורכבת של סמלים וגושפנקאות לזיהוי הכסף אלא חותמות פשוטות מן הסוג “Made in Israel” או “ישראל” וחותמת המציינת את טוהר הכסף, לרוב “925”. כך למשל בתמונות להלן, המציגות סיכה ישראלית מאוסף הנשיא בן־צבי:

נשוב לגביע. לאחר חיפוש מדוקדק נמצאו שתי חותמות כסף בשתי נקודות שונות על פני הכלי. אין כלל אחיד למיקומן של חותמות; לעתים הן תופענה על הקצה; לעתים קרוב לנקודות חיבור בין חלקים שונים, ויש לסרוק בקפידה את פני הכלי כדי למצוא אותן. כדי לקרוא אותן נזדקק פעמים רבות לזכוכית מגדלת של תכשיטנים, “לופה”. אפשר להשיגן בזול באתרי הקניות המקוונים השונים. לעתים החותמות מושחרות כליל עקב הזמן הרב שעבר מאז ייצור החפץ או ניקויו האחרון, ויש לנקותן בעדינות. אפשר להעזר לשם כך במקלון צמר גפן, אפילו ללא חומר ניקוי. אם משתמשים בחומר ניקוי, יש לוודא כי הוא מתאים לכלי כסף.

במקרה שלנו מופיעות החותמות פעמיים. פעמים רבות מוטבעות החותמות יותר מפעם אחת, בידיעה שלא תמיד מוטבעת החותמת בשלמותה ואם הוחמץ חלק ממנה בנקודה אחת, המופע האחר שלה יעזור להשלים את הפרטים החסרים. על הכלי שלנו שתי חותמות שונות: “3VC” בתוך מעוין ו-800 בתוך מסגרת סגלגלה. בתמונה שלפנינו נראית רק מחצית מן החותמת המעוינת ובה אפשר לראות את הספרה 3, אולם תאומתה (שאינה מוצגת כאן) מראה גם את האותיות VC.

יש חשיבות רבה לצורת החותמת, לגופן הספרות והאותיות שבה ולפרטים הקטנים – עיטורים, ספרות וכל פרט אחד הנמצא בחותמת. לעתים יש רק הבדלים דקים בין חותמות המעידות על תקופות שונות; בבריטניה, לדוגמה, מתחלף גופן החותמת וצורת המסגרת כל 26 שנה (כמניין האותיות) באופן המייצר שיטה יעילה מאוד לזיהוי שנת הייצור המדויקת של פריט. בכלל, חותמות כסף בריטיות הן מן המוקפדות והמלאות בעולם וכוללות יצרן, עיר, שנה וחותמת בוחן כסף.

כעת מגיע החלק המורכב יותר: איתור החותמות. בעולם מושלם היו בידינו אינדקסים המפרטים את כל חותמות הכסף האפשריות, אולם החותמות רבות והאינדקסים יקרים ולא תמיד משתלם לקנותם עבור כלי כסף ספורים. לשם כך נולדה המרשתת ובה אתרים רבים המוקדשים לאיסוף וזיהוי חותמות כסף. רבים מהם כתובים אנגלית ומביאים מידע רב ומפורט על חותמות כסף שונות.

היות שידוע לנו שהפריט (ככל הנראה) מאיטליה, נעזר בפרט מידע זה כדי לחפש את החותמת. נתחיל בחיפוש פשוט: “3vc Italy silver hallmark”. סביר מאוד שצירוף מילות מפתח אלו יביא אל מקום שבו נזכרה החותמת. אם לא – נפרק את החיפוש לגורמיו. התוצאה הראשונה היא אתר זה, המספר לנו שצירוף האותיות VC משמעו שמקום הייצור הוא וורצ’לי (Vercelli), איטליה. בחיפוש הבא, “Vercelli silver maker marks”, נגיע לכאן, וכאן נמצא מידע רב: ראשית, שהמספר בתוך המעוין מעיד על מספר הרישום של היצרן, ושבתקופת המפלגה הפשיסטית באיטליה, החל מ-1934 ועד 1944, כלל המעוין גם את סמל הפאשיו (אגודת הזרדים והגרזן, סמל המפלגה). כמו כן, המספר בתוך האליפסה מעיד על טוהר הכסף – במקרה זה 800 חלקים מתוך 1000, סגסוגת נפוצה ביותר באירופה. בהמשך הדף יש פירוט של יצרנים רשומים בוורצ’לי ומספרם. מספר שלוש הוא CASTAUDI & GAUTERO di EMANUELLI & PASTORE – והנה מצאנו את היצרן! בית המלאכה נוסד ב-1935, ככתוב, לאחר הוספת הפאשיו לחותמות. בחותמת על הכלי שלפנינו אין פאשיו, ומכאן שהגביע יוצר לאחר שנת 1944. היות שיצחק בן צבי כיהן כנשיא החל משנת 1952 הלך לעולמו בשנת 1963, אפשר לתחום את שנות ייצור הגביע: לכל המוקדם 1944 (וסביר שלאחר מכן, כי שנות המלחמה לא היו כר פורה לייצור כלי כסף; כמו כן, היות שהנשיא החל לכהן רק ב-1952, ייתכן שהגביע נוצר רק בראשית שנות ה-50. אולם יש לזכור שכלי כסף אינם מתכלים ובהחלט אפשרי לקנות כלי שנוצר שנים לפני כן) ולא יאוחר מ-1962 (כי סביר שיוצר לכל הפחות כמה חודשים לפני שהוענק). נשים לב שהאתר שממנו לקחנו את האתר מוקדש לחותמות כסף; מכאן שהוא מהימן במידה רבה של ודאות. באופן כללי, במחקר מסוג זה יש לבדוק מי הכותב, לאמת את המידע ולהצליבו. כדי לשמור על הפשטות לא הצגתי את עבודת הבדיקה וההצלבה, אולם אציין שאי אפשר להסתמך על מקור יחיד אלא אם כן ברור לחלוטין שהוא מהימן, ובמהלך החיפוש לבדוק האם המידע חוזר על עצמו במקורות שונים ובלתי תלויים.

מכאן והלאה אפשר להמשיך לחקור ולחפש באתרי מכירות פומביות כלים דומים תוצרת CASTAUDI & GAUTERO di EMANUELLI & PASTORE  משנים אלו, וכן לנסות לאתר בעיתונות הישראלית מתי ארח הנשיא את נציגי יהדות איטליה, אולם מבחינת חותמות הכסף, מלאכת הזיהוי נשלמה.

הדוגמה השניה והמורכבת יותר היא קערת כסף מאוסף הנשיא, שמספרה YBZ.150.2019. מה ידוע לנו עליה? פרט אחד משמעותי ביותר: על גבה מוצמדת מדבקה ועליה הכתובת: “מדינת ישראל / אדמונד דה רוטשילד / 1.5.1959”. מדבקה זו תשמש כעדות מוצקה ביותר לפרובננס – ובעברית ‘מוצאות’, כלומר, שרשרת הבעלות על החפץ: מה מקורו ומי היו בעליו הקודמים, הבעלים לפניהם וכן הלאה ככל האפשר; היכן נמכר; והיכן היה.

לאחר חיפוש מדוקדק נמצאו חותמות כסף על פני הקערה, קרוב לידית שבראשה. בסך הכל נמצאו חמש חותמות: האותיות H ו-M בגופן דפוס עבה, כל אחת בתוך מסגרת רבועה קטומת פינות; האותיות БЮ; חותמת נוספת – האות P; וחותמת בצורת אליפסה שצידה האחד קטום. הסמלים בתוכה קשים מאוד לזיהוי, אולם במבט ממושך תחת זכוכית מגדלת ותאורה חזקה זוהו הספרות “916”, האות Z בגודל מיניאטורי וסמל של ראש אדם חבוש כובע ולצידו פטיש.

ריבוי החותמות מחייב עבודה איטית ודקדקנית, שלב שלב. נתחיל בחותמות HM. נחפש, לדוגמה, “silver openwork bowl HM marks”. כדי לוודא שנקבל רק תוצאות רלוונטיות, אפשר למקם את האותיות HM בתוך מרכאות כפולות; זהו אופרטור בוליאני המורה למנוע החיפוש להציג רק תוצאות המכילות את הביטוי המופיע במרכאות בשלמותו. חיפוש סבלני והשוואה יסודית בין תוצאות יובילו למסקנה שכל הכלים החתומים בחותמת זו נוצרו באנגליה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 בידי היצרן Henry Matthews. נפנה לחותמת הבאה, БЮ. חיפוש כגון “БЮ silver marks” מלמד שכלים שנוצרו בעיר באקו שבאזרבייג’ן לאחר שנת 1927 הוחתמו בחותמת זו, ומשמעה “[מפעל] תכשיטים באקו”. החותמת שלידה, האות P, משמעה החזרת הכלי אל השוק. המשך קריאה וחיפוש על חותמות מבאקו (למשל בעזרת מילות המפתח Baku 916 silver mark – המספר 916 לקוח מן החותמת הנוספת שמצאנו) ילמד אותנו שגם החותמת האליפטית הקטומה היא רוסית ומתוארכת ל-1927 או לאחר מכן; נראה בה ראש פועל ופטיש. האות z אכן מסמלת בחותמות אלו את העיר באקו והמספר 916 את טוהר הכסף.

לפנינו אפוא תעלומה. האם החפץ נוצר ברוסיה, ואז החותמות האנגליות שעליו מזויפות, או אולי נוצר בבריטניה, ומשום מה הוחתם גם בחותמות רוסיות? לעתים נמצא כלים שנוצקו כהעתק של כלי קיים, כולל החותמות שעליו, אולם החותמות האנגליות טובות וברורות מכדי שיהיו יצוקות. עובדה אחת יכולה להנחות אותנו בחיפוש: לעתים, כאשר כלי כסף מיובא ממדינה אחת לאחרת, הוא מוחתם מחדש בחותמות יבוא. לכן אפשר לחפש מידע על import marks (חותמות יבוא) ועל remarking (החתמה מחודשת). הצירוף remarking soviet silver הוביל לבלוג נהדר ומרתק המלמד אותנו כמה עובדות היסטוריות חשובות במיוחד.

החל בשנת 1917 התנהל בברית המועצות מבצע קולקטיביזציה של חפצי הערך – כסף, זהב, מתכות וחומרים יקרים אחרים הוחרמו בידי הרשות המדינית המכונה גוחרן (Gokhran), או בשמה המלא “אוצר המדינה למתכות יקרות”. את החפצים שלא נחשבו ראויים לשימור או למכירה, כל דבר שנוצר לאחר 1800, התיכו כדי להכניס כסף לקופת המדינה. חפצי ערך רבים אחרים נמכרו באלפיהם במדינות אחרות, כגון ארה”ב. חפצים מוקדמים, חשובים וכאלו שנמלטו מהתכה מסיבות אלו ואחרות הוחתמו מחדש בשנת 1927, בחותמות שלא היו שונות מחותמות כלי הכסף שנוצרו בברית המועצות, לצד החותמת P, שסימנה כי הכלי הושב אל המחזור. פיסת היסטוריה זו מסבירה היטב את הפרק הראשון והשני בחייו של הכלי שלנו: הוא נוצר בבריטניה (ואם מחפשים כלים דומים של היצרן Henry Matthews שפעל בבירמינגהם אפשר למצוא כלים זהים ממש. כאן למשל. אציין שבאתר אפשר לראות כיצד ההחתמה הבלתי-מושלמת הביאה לטעות בזיהוי שם היצרן – NM במקום HM), התגלגל לרוסיה הצארית באופן זה או אחר – עשירי רוסיה ואציליה היו קהל לקוחות נאמן לכלי כסף אנגליים – והוחתם בה מחדש במבצע ההחתמה של שנת 1927, לאחר שניצל מהתכה. סביר להניח שהחותמות האנגליות שאמורות להימצא על הכלי – חותמת בוחן הכסף (assayer), השנה והעיר – הוסרו ממנו יחד עם שכבת כסף דקה. ראיה לכך אפשר למצוא בצידו השני של הכלי: החותמות האנגליות אינן ניכרות מצדו האחורי אולם החותמות הרוסיות בולטות, מה שמלמד שהכלי דק יותר במקום שהוטבעו בו. בהערת אגב אוסיף שסביר שדרגת הטוהר של הסגסוגת היא 925, סטרלינג, מן הסוג המקובל בבריטניה, אולם כפי הנראה היו בידי הגוף המחתים רק חותמות המעידות על דרגת הטוהר שרווחה בברית המועצות באותן שנים, ולכן הוחתם כך הכלי.

פתרנו את חידת הכלי האנגלי-רוסי, ומכאן והלאה אפשר רק לנחש ניחושים מושכלים. היות שידוע לנו שברית המועצות מכרה את כלי הכסף והזהב המולאמים במדינות אחרות, ייתכן שהכלי נמכר בשלב כלשהו בצרפת והתגלגל לבית הברון רוטשילד, אם במתנה, אם ברכישה ואם באופן אחר. בשולי הדברים, על הגעתו של הכלי מידי הברון רוטשילד לאוסף הנשיא בן־צבי אפשר להסיק מידיעות בעיתונות הישראלית המדווחות על פגישתם הרשמית של הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד הצרפתי עם הנשיא יצחק בן צבי בבית הנשיא באחד ביוני 1959 (מה שמלמד שהתאריך על גבי המדבקה שגוי, ככלות הכל).

לסיכום אציין שאף שהמרשתת היא אוצר בלום של מידע על אודות חותמות כסף, החיסרון הוא פיזורן במספר גדול של אתרים ופורומים, עבודת המחקר הרבה הנדרשת כדי למצאן והמהימנות שאינה תמיד ברורה. לאספניות.ים ולמנהלות.י אוספים מומלץ להחזיק לפחות אינדקס אחד טוב לחותמות כסף. האינדקס המקוצר המקיף ביותר הוא International Hallmarks on Silver: Collected by Tardy. הוא אינו זול אך אפשר למוצאו מיד שניה במחיר מתקבל על הדעת. המהדורה הצרפתית מודפסת באיכות גבוהה יותר והחותמות בה חדות יותר, אולם אם אין קוראים צרפתית המהדורה האנגלית אף היא מצוינת.

---