object(WP_Post)#22250 (24) { ["ID"]=> int(6179) ["post_author"]=> string(1) "4" ["post_date"]=> string(19) "2025-12-08 12:54:18" ["post_date_gmt"]=> string(19) "2025-12-08 10:54:18" ["post_content"]=> string(16831) "

"מנורת הבעל שם טוב" הוא שמה העממי של מנורת חנוכה (או, בלשון היהודים הספרדים שהתקבלה בארץ, חנוכיה) מדגם שהיה נפוץ במזרח אירופה מן המאה ה-18 לכל הפחות. מדובר במנורה מסורתית עשויה כסף פיליגרן (טכניקה שבה מסלסלים חוטי כסף לכדי רשת דמויית תחרה), בעלת דופן אחורית במתאר כללי מקושת ובמה ועליה שמונה בזיכים דמויי כדים. הדופן האחורית המפוארת מעוטרת בדלתות נעות דמויות דלתות ארון קודש שבראשו מרחפת יונה פרושת כנפיים הנתונה גם היא על מוט נע. משני צידי דלתות הארון שני עמודים בסגנון קלאסיציסטי, המייצגים את עמודי יכין ובועז שניצבו בכניסה למקדש בירושלים. על כל עמוד נחה יונה. בראש הדופן האחורית נתון כתר תורה ומעליו ניצב בעל כנף נוסף. משני צידי הדופן אמורים להימצא שני בזיכים נוספים להדלקת נרות שבת, אולם במנורה זו הם חסרים ולפיכך גם שמש אין לה. עוד חסר במנורה זו הגב המוזהב הנתון לרוב מאחורי הדופן האחורית, שנועד להעצים את אפקט התחרה של הפיליגרן ולשמש כרפלקטור המחזיר את אור הנרות. למנורה רגליים עדינות, מכופפות, דמויות רגלי רהיט.

שמה של המנורה נובע מאגדה משפחתית שמצטט גדול חוקרי מנורות החנוכה, מרדכי נרקיס, במאמרו  בכתב העת "ילקוט בצלאל", גיליון ב שנה א 1924:

"חנוכית הבעש"ט – פיליגרן כסף – מאוסף בית הנכות הלאומי "בצלאל", מתנת האדון י. פניני ז"ל לקרן הגאולה נמסרה לבית הנכאת ע"י קרן היסוד בארץ-ישראל. לפנינו אחד מכלי הקודש החשובים ביותר שנעשה בשביל הבעש"ט ונמסר לו במתנה ע"י גיסו ר' גרשון מקיטב. הנשר הרוסי הדו-ראשי קיבל כאן צורה יהודית. הדופן מקושטת עמודים ברוח עמודי בית המקדש ועליהם היונה - כנסת ישראל" (מתוך: בת שבע גולדמן אידה, החפץ הטקסי החסידי, עבודת מחקר לתואר שלישי, 2007).

וכך כתב ישראל פניני, תורם המנורה:

"...מנורת-חנוכה זו קבל הבעש"ט מתנה בשנת תק"ד מגיסו ר' אברהם גרשון מקוטובה לפני נסיעתו לא"י והבעש"ט השתמש בה עד מותו, ואחרי כן עברה בירושה מדור לדור עד זקני ר' יעקב מנובו-מינסק, ואחרי מות זה האחרון (כ"ג אדר א', תרס"ב), זכתה בה, עפ"י הגורל בין היורשים, אמי, ומסרה אותה לי כעלותי לא"י" (שם).

באוסף יצחק בן־צבי מצויה מנורה מסוג זה, שאותה העניקה לנשיא הנהלת ההסתדרות הציונית. בבסיסה של המנורה נתון לוח ועליו ההקדשה המתעדת זאת: "לנשיא מדינת ישראל יצחק בן־צבי למלאת לו שבעים שנה שי מאת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית. ירושלים ח"י כסליו תשט"ו". אולם המנורה נוצרה קודם לכן, ככל הנראה במאה ה-19. בדופן הגב משובצים שני מדליונים דמויי מטבעות ועליהם עיטור הנראה כחץ וקשת – אולי מדובר בכפתורים מעוטרים ששובצו במנורה בשימוש משני. מדליונים זהים לאלו משובצים גם במנורה חתומה דומה מאוד בפרטיה המתוארכת ל-1870 ואשר הוצעה למכירה בבית המכירות "סות'ביס" ב-27 ביוני 2024 (ראו בקישור זה). הדמיון הרב בפרטים (למשל היונים הזהות) וקיומם של מדליונים זהים לחלוטין מניח יסוד סביר לתיארוכה של המנורה שבידינו לסביבות שנה זו.

ומדוע דיוקן עצמי? מנורות חנוכה יכולות לשקף את האדריכלות הנפוצה באזור גיאוגרפי מסוים (כמו למשל במנורות חנוכה דמויות חזית בית כנסת שהיו נפוצות בפולין או מנורות שעליהן שדרת קשתות פרסה המוכרות מצפון אפריקה), להציג מוטיבים מסיפורי החנוכה (כמו במנורות איטלקיות או במנורות "בצלאל"), לשקף את רוח הזמן – ממנורות "שלום" ועד מנורות על קת רובה – או לעשות שימוש במסורות עיטוריות ומגמות אמנותיות ללא משמעות יהודית פרטיקולרית. לא כך המנורה שלפנינו: כאן נראה בית מדרש בזעיר אנפין, ובו קודשא בריך-הוא וישראל מסתופפים עם התורה מפני המצור והמצוק הסובבים בחוץ. כל עיטור בה בעל משמעות עמוקה, ויחד עולה ממנה נרטיב איקונוגרפי המלמד על עולמם של יהודי האימפריה הרוסית במאה ה-19.

דלתות ארון הקודש שעל המנורה, במתאר כללי מלבני ובראשן קשת, אינן משקפות את צורת ארון הקודש המקובלת בבתי כנסת במזרח אירופה, שהיו מבנים מפוארים ועתירי פרטים בעלי כותרות נישאות ומגולפות, אולם דווקא כן משקפות את הצורה המקובלת לייצוג ארונות קודש באופן סכמטי על גבי תשמישי ספר תורה במרחב זה, ובייחוד על גבי טסים לספר תורה, שעוצבו כמלבנים בעלי ראש מקושת ועליהם חזר דגם זהה של ארון קודש – דלתות מלבניות וגמלון מקושת. גם עמודי יכין ובועז מוצגים פעמים רבות בטסים אלו משני צידי ארון הקודש וקיימים גם בארונות קודש אמיתיים. העמודים, שנדדו ממרכז הפולחן בירושלים אל בית התפילה ואל משכנה של התורה, מאחדים שניים משלושת יסודות החיים היהודיים: תורה ותפילה. מוטיב נוסף שמקורו בתשמישי ספר התורה הוא הכתר, המופיע בכל מקום אפשרי: על פרוכות לארון הקודש, בכתרים לספר תורה, על רימונים ועל טסים וכן בגרסה מצוירת על גבי לוחות "מזרח". הכתר הוא כתר תורה, המסמל כיצד היא מולכת בכל פרט בחיי היהודי ומדריכה אותו בבואו ובצאתו; ואיזה כבוד ויקר הוא רוחש לה.

לצד דימויים המייצגים את התורה, מופיע על המנורה דימוי חוזר נוסף, הציפור, שהוא דימוי מרתק ורב משמעי. כלפי הסביבה הגויית, ובייחוד כלפי השלטונות, מייצג בעל הכנף שבראש המנורה את הצאר או את הקיסר ואת האימפריה, ויש בהצגתו משום הצהרת נאמנות. במנורה זו הציפור היא חד ראשית, אולם בתשמישי קדושה רבים אחרים מאזור זה ומתקופה זו נראה עיט דו ראשי, סמלם של בתי מלוכה שונים ברחבי אירופה. לעומת זאת, במונחים פנים-יהודיים הציפור היא השכינה, הקב"ה, כמאמר הפסוק "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף", מספר דברים לב, המביא דימוי זה כדי לתאר את אלוהים הדואג לעמו ומוביל אותו אל הארץ המובטחת.

לא רק את השכינה מייצגת הציפור; כאשר היא מופיעה כיונה היא מגלמת את כנסת ישראל, הנמלטת מפני אויביה: "יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה" (שיר השירים ב 14). בפרשנותו לפסוק הזה מתאר המדרש (שיר השירים רבה) יונה המסתתרת בנקיק סלע בין נץ טורף מחד ונחש מאידך, כפי שהיה עם ישראל בין הים, המדבר, וצבא פרעה בעת יציאת מצרים. יהודים לאורך הדורות ראו עצמם בדמותה של היונה חסרת האונים, וייצגו אותה ואת עצמם על גבי המנורה במקום שבו לא הייתה דריסת רגל לגויים: בבית המדרש, שם, אוהבת המסורת לספר, שכחו יהודים את צרותיהם בעודם שקועים בתורה.

כבכל סיפור עם שמספרים אנשים לעצמם, גם כאן ניבטים החיים מבעד לחרך צר, ויש לשאול מיהו המספר את הסיפור ומה נשמט ממנו. אין רואים כאן את השליטה בחיי הקהילה שהעניק לגברים חלל חמים, סגור ומוגן זה, בית המדרש, ואין רואים את הדרת הנשים ממנו; אין רואים תהפוכות פוליטיות ואמנציפציה, את ההשכלה, את המעבר ממסורתיות לאורתודוקסיה – כל אלו נעדרים, משום שהסיפור המסופר כאן הוא תמונת העצמי המעוצבת לא במילים כי אם בסמלים הלקוחים ממעמקי התת-מודע הקולקטיבי, ומשכך היא מתאפיינת באידיאליזציה ונעדרת ביקורת עצמית. השתמרותה של תמונת-עצמי זו על גבי מנורת חנוכה, חפץ העובר מדור לדור, מעניקה לנו הצצה מרתקת לדימוי העצמי הקהילתי של יהודים ברוסיה-פולין של המאה ה-18 וה-19.

" ["post_title"]=> string(69) "מנורת הבעל שם טוב כדיוקן עצמי של יהודי" ["post_excerpt"]=> string(74) "מה אפשר ללמוד מעיטורי מנורת חנוכה? לא מעט" ["post_status"]=> string(7) "publish" ["comment_status"]=> string(6) "closed" ["ping_status"]=> string(4) "open" ["post_password"]=> string(0) "" ["post_name"]=> string(193) "%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%9d-%d7%98%d7%95%d7%91-%d7%9b%d7%93%d7%99%d7%95%d7%a7%d7%9f-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99" ["to_ping"]=> string(0) "" ["pinged"]=> string(0) "" ["post_modified"]=> string(19) "2025-12-08 13:16:28" ["post_modified_gmt"]=> string(19) "2025-12-08 11:16:28" ["post_content_filtered"]=> string(0) "" ["post_parent"]=> int(0) ["guid"]=> string(34) "https://eretzhefetz.org.il/?p=6179" ["menu_order"]=> int(0) ["post_type"]=> string(4) "post" ["post_mime_type"]=> string(0) "" ["comment_count"]=> string(1) "0" ["filter"]=> string(3) "raw" }