באירוע התיעוד "שלי מהבית" לחפצי בצלאל, שערכה המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד יצחק בן צבי לרגל מלאת 120 שנה לייסוד בצלאל, נחשף פרק היסטורי חשוב בדברי ימי התרבות החומרית של ארץ ישראל: חפצי בצלאל המצויים בידי הציבור הרחב. רשמים מן האירוע
ההיסטוריה, הנרקמת בכל מקום, מן המוסדות הציבוריים הגדולים ועד לירכתי הבתים ופינות הרחובות, חבויה תחת כל אבן ומאחורי כל דלת. באירוע התיעוד "שלי מהבית" לחפצי בצלאל, שערכה המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד יצחק בן צבי לרגל מלאת 120 שנה לייסוד בצלאל, נחשף פרק היסטורי חשוב בדברי ימי התרבות החומרית של ארץ ישראל: חפצי בצלאל המצויים בידי הציבור הרחב – בידי צאצאיות וצאצאים לאמניות ואמני בצלאל; בידי משפחות שקיבלו או רכשו חפצי בצלאל במהלך מאה ועשרים השנים הללו ושומרות עליהם מכל משמר יחד עם סיפורי המשפחה המתלווים אליהם; בידי אספנים ואספניות נלהבים, ידענים ומסורים.
בין עשרות החפצים שתועדו בלטו כמה שכיות חמדה – אם בגלל יופין, אם בגלל סיפורן. העיתונאית עפרה סתת-מילוא תיעדה את חולצת התחרה שסרגה סבתה, מזל ענטר, בימיה בבצלאל בין השנים 1912–1914. מזל התחילה לפקוד את בצלאל, בעודה ילדה, יחד עם אחותה הבוגרת. היא הייתה בת טיפוחיו של בוריס שץ, מייסד בצלאל. היא נהגה לספר על היחס האישי והחם לו זכתה מצדו. הוא שימש בעבורה דמות אב שכה הייתה חסרה לה. ב'בצלאל' היא למדה, כמו גם יתר חברותיה באותה עת, מלאכות יד מגוונות ויצרה בכישרון רב עבודות יד מיוחדות, בהן חולצת התחרה במסרגה אחת.


בתחילת שנת 1914 , בהיותה בת כארבע עשרה, נתבקשה על ידי בוריס שץ לשמש מודליסטית בבצלאל עבור תלמידים לציור בתחילת דרכם בכיתת אמן בהדרכתו של הצייר אבל פן, שאף הוא עצמו צייר אותה במהלך השיעור.
לשם כך הלבישו אותה באופן מיוחד בבגדים 'תנ"כיים' והציור נקרא בשם "מזל הצועניה". כיתת האמן הונצחה בצילום בידי הצלם של בצלאל, יעקב בן דוב. מזל הונצחה אף בצילום אישי עם אותם בגדים כשהיא אוחזת בידיה כד. אחדים מן הציירים שציירו אותה התפרסמו במהלך השנים וביניהם נחמיה בדרשי, נחום גוטמן, דוד מערבי, ברוך אגדתי וחד גדיא.
נכדיו של הצורף יוסף (אועץ') כהן תיעדו כמה חפצים מעשה ידיו, בהם שני תרמילי פגזים מעוטרים. יוסף כהן היה מעורב באירוע היסטורי מפורסם הכרוך בפגזים אלו. מיד אחרי כיבוש ירושלים בידי הבריטים החל יוצרים בסדנאות בצלאל נוסח מקומי של אמנות שוחות (trench art) – תרמילי פגזים גרמניים שעוטרו בכתובות ודימויי ירושלים לכבוד הגעת הבריטים לעיר. בשנת 1922 הוביל יוסף כהן בן ה-16 שהיה אז תלמיד בצלאל תרמילי פגזים אל בית החרושת "זלצמן" במושבה הגרמנית לשם הכנתם לעיטור. בדרכו עצר אותו שוטר על החזקת תחמושת, והנער הוחזק במעצר, נחקר ועונה. המשטרה הבריטית אף פרצה אל בית הספר כדי לאתר את מצבור התחמושת שבו, ורק באיחור התבררה הטעות. לשם הנצחת המאורע הזמין בוריס שץ מזאב רבן דלתות מעוטרות ועליהן כתובת המאזכרת את האירוע; הדלתות מוצגות עד היום בבית האמנים שבבית בצלאל ההיסטורי. אצל צאצאיו של כהן שמורים עד היום פגזים מעוטרים מעשה ידיו – אחד מהם לכבוד נישואיו לאשתו רחל – וסיכות כסף פיליגרן מבית המלאכה שלו.




ד"ר דפנא צוקרמן תיעדה חפצים שאביה ודודתה, יהודה ומנוחה קפלן, קיבלו במתנה מבעל הבית שממנו שכרו חדר – בוריס שץ. המשפחה קשרה קשרי ידידות אמיצים עם משפחת שץ ובידיה חפצים רבים תוצרת בצלאל ומעשה ידי הדור הבא למשפחת שץ.

עשרות חפצים תועדו בשעות ספורות, והיריעה קצרה מלמנות את סיפורי כולם. בכל אירוע תיעוד נרחיב אותה מעט יותר וכך נבנה את מאגר המידע הציבורי חפץ אחר חפץ, לתפארת הזיכרון הקולקטיבי.
